"התגובות מאוד ריגשו". אריאלה פיקסלר אלון | צילום: פרטי

אריאלה פיקסלר־אלון בסך הכל רצתה לפרגן לבעל עסק מקומי וכתבה פוסט בקבוצה של מודיעין. הפוסט שלה הפך לוויראלי וזכה להרבה מאוד שיתופים ותגובות, בעיקר משום שיש בו מידע שחידש להרבה אנשים. בפוסט מבקשת פיקסלר־אלון להעלות את המודעות לאנשים שיש להם כרטיס המעניק להם פטור מעמידה בתור.

פיקסלר־אלון היא נכה במאה אחוז, אבל נכותה אינה נראית לעין. "אני כרותת תשעה איברי פנים בגלל סרטן, אני אחרי פעמיים מוות קליני, תרדמת, שני אירועים מוחיים, אני פגועת ראש מתאונה קשה, אני עם אפילפסיה, קרוהן, סרטן, פיברומיאלגיה, סוכרת, פוסט טראומה מהתאונה, ועוד", היא מפרטת בפוסט. "אני אפילו אמורה לפי מומחי הרפואה ללכת בעזרת קביים או הליכון כל חיי, אבל הוראות ונבואות רופאים לחוד והחלטות אישיות שלי לחוד. כל עוד אני יכולה ללכת, גם אם זה יכאב, אעדיף את האתגר".

נוסף על כרטיס הנכה הרגיל יש לפיקסלר־אלון גם כרטיס פטור מעמידה בתור. "מי שאוחז בידיו את סוג כרטיס הנכה הזה לא יעמוד בתור בשום מקום", היא מסבירה. "את הכרטיס הזה מקבלים שלושה סוגי נכים: ילדים שעל הספקטרום האוטיסטי שאינם מסוגלים לעמוד בתורים, פגועי נפש ופגועי ראש. מה שמייחד את שלושת סוגי הנכים האלה הוא חוסר היכולת הפיזית, הנפשית או הרגשית לעמוד ולחכות בתור, או להיות בסביבה אנרגטית רבת אנשים ולחוצה. אפילו נחקק חוק בכנסת ומי שלא נותן לנכים מסוג זה את האפשרות לא לחכות בתור אפשר ורצוי וצריך להזמין משטרה. עובדתית, יש לא מעט אזרחים ששמים פס על החוק בכלל ועל החוק הזה בפרט".

בהמשך הפוסט פיקסלר־אלון מספרת על הקשיים שאיתם היא מתמודדת כשהיא מציגה את הכרטיס. מתברר שלא פעם אנשים לא מאמינים לה. "בהתחלה עוד הייתי מנסה להסביר", היא כותבת, "היום אני מנסה בכל הכוח להתעלם, למרות שלא פעם בא לי למות מבושה, מצד אחד, ולדפוק לאותו אחד מכות, מצד שני, ואני לא אדם אלים".

לעומת זאת, יש גם מי שמכבדים את הכרטיס. "יש כאלו שמעלים דמעות בעיניי ואני נשבעת שאלוהים שם אותם בעולם הזה כדי שלא נתייאש מכל האחרים, כי מספיק אחד כזה טוב שימחק את הצלקות שנשארות חקוקות על ידי האחרים", היא כותבת. "עסק כזה שגורם לי פעם אחר פעם לצאת נרגשת ומלאת הוקרת תודה הוא 'מאפיית דני' ב'ישפרו סנטר' מודיעין. אני לא מכירה את הבעלים אבל אין לי ספק שיש לו לב מאוד גדול, כי כל העובדים במאפייה הזו, בלי יוצא מהכלל, יודעים מה אומרת התעודה הלבנה הזו ואיך שהם רואים לקוח כזה הם מפנים הכל ועומדים לעזרתו".

את הפוסט הארוך פיקסלר אלון מסכמת במילים: "אני מאחלת לכולכם שלעולם לא תעמדו במקום שלי או של נכים אחרים, בין שרואים את נכותם חיצונית ובין שלאו, אבל אם יש אדם שלמרות בושתו (ואין נכה שלא כואב ומתבייש בנכותו) מוציא כרטיס נכה לבן בקופה, תזכרו שהוא לא סתם קיבל אותו וכנראה שהוא באמת לא יכול לעמוד בתור. בשבילכם זה עוד חמש דקות, בשבילו זה החיים".

"לעורר מודעות"

"אני חושבת שזה הפוסט הכי חשוב שכתבתי בחיי", אומרת פיקסלר־אלון השבוע. "אמנם כתבתי על עצמי, אך היה חשוב לי להעביר את המסר שלא כל נכה עם כרטיס רגיל הוא נכה עם כרטיס שמזכה אותו לפטור מעמידה בתור. יש סוגים שונים של נכים עם דרגות וסיבות שונות. הפטור ניתן אך ורק למי שצריך את זה. היה לי חשוב לפרגן ל'מאפיית דני' כי אין הרבה מקומות שבעלי העסק באמת מעבירים באופן כה גורף את ההתחשבות בנכה כלקוח תוך שמירה על זכויותיו".

איזה תגובות קיבלת על הפוסט?

"התגובות מאוד ריגשו אותי. שמחתי שהעזתי לפתוח את הנושא הזה. החשיפה בכזו רמה אינטימית לא היתה לי קלה, אך הבנתי שיש בפוסט הזה הרבה מאוד ערך שחשוב שיעבור בצורה אותנטית ומקסימלית ולכן היה חשוב לי לפרט בדיוק מה עברתי, עם מה אני חיה ובמה זה כרוך עובדתית ברמה היום יומית. אני לא אדם מתלונן, נהפוך הוא, אני אדם אסיר תודה על כל דבר ולא חשוב מה. שום דבר לא ברור לי מאליו בחיים האלה ואני מלאת הערכה לכל דבר קטן כגדול, אך אם הצלחתי לעורר מודעות באדם אחד נוסף, זה הרווח הכי גדול שלי, לרבות הפרגון למאפיית דני שכל כך מגיע להם".