צילום: רונן כרם שקט בגזרה: צפירת הרגעה: שנה בדיוק עברה מאז התיר בג"צ לפלסטינים לשוב ולנסוע בכביש 443, שנסגר לתנועה בעבורם בשנת 2002 בעקבות פיגועי ירי, שגבו את חייהם של שישה אזרחים ישראלים ותושב מזרח ירושלים. הפסיקה עוררה סערה ציבורית כשהמתנגדים, ביניהם רבים מתושבי מודיעין והאזור וראש עיריית מודיעין חיים ביבס, טענו בתוקף שבכך תחזור הסכנה לכביש.

עיריית מודיעין עשתה מאמץ פוליטי לביטול ההכרעה. ביבס פנה בנושא לכנסת ואמר: "ההחלטה מחזירה אותנו לפחד בתקופת האינתיפאדה. המהלך הזה יגרום לתושבים לאבד את האמון בציר 443, ויגרום לניתוק מודיעין מצפון ירושלים".


מחסום בכביש 443. הרוב הפלסטיני לא נוסע בו. צילום: עמית שאבי

אבל מתברר שבינתיים המציאות, לפחות על פי הנתונים היבשים, מעט שונה - אפילו הפוכה. על פי גורמים בצה"ל, מספר אירועי הפח"ע בכביש נמצא בירידה מאז פתיחתו לתנועת פלסטינים בחודש מאי.

אז איך השפיעה הכרעת בג"צ על חייהם של תושבי האזור? יצאנו לבדוק.

התושבים הפלסטינים

לא נוסעים בגלל המחסומים
הפלסטינים המתגוררים בסמוך לכביש אולי שמחו על הכרעת בג"צ, אבל רובם המכריע בוחר שלא לנסוע בכביש ומעדיף דרכים אחרות. הסיבה: הכביש נפתח בעבורם רק בחלק מסויים, ולמעשה הם כלואים בין מחסום מכבים למחסום עופר. בכביש נפרסו כמה מחסומים, שבחלקם עלייה לכביש בלבד ובשנייה ירידה ממנו.

התוצאה: תושב כפר ערבי, שרוצה להגיע לכפר שממול, צריך לנסוע כמעט עד סוף הכביש כדי למצוא מקום בו יוכל לבצע פניית פרסה ולחזור חזרה. מעבר לטרטור שבכך, גם הבדיקות במחסומים לא עושים לפלסטינים חשק גדול להשתמש בכביש. לדברי גורמים בצה"ל, 20 מכוניות פלסטיניות בלבד עוברות בכביש בכל יום, כאשר באזור מתגוררים 40 אלף תושבים ערבים.

"כביש 443 אולי מקצר את הנסיעה, אבל כדי להגיע אליו אני צריך לעבור את המחסומים הנוראיים", מסביר נהג מונית סלאם, אותו פגשנו במחסום בית סירא. "לוקח המון זמן עד שמסיימים לבדוק, ולא תמיד נעים לעמוד מול החיילים. למה לי לעבור את זה אם יש כביש עוקף?"

התושבים הישראלים

חשש אחד התחלף באחר
בית חורון הוא אחד מהיישובים היהודים הגדולים הנמצאים לצד כביש 443, המהווה בעבור תושבי המקום את עורק התחבורה היחיד שלהם. לפני שנה הביעו רבים מהתושבים חשש מפתיחתו המחודשת של הכביש לכפרים מסביב. היום הם נשמעים רגועים יותר. "פלסטינים כמעט ולא נוסעים בכביש", אומר מזכיר היישוב, אהרון גוטמן. "לאן הם ייסעו? הם לא יכולים להיכנס לירושלים, ולרמאללה ולכפרים מסביב הם לא צריכים את 443. היום אני לא חושש לחיי כתוצאה מהמהלך. אפשר לחיות איתם על הכביש".

התושבים מצביעים על בעיה אחרת שהופיעה עם פתיחת הכביש לתנועת פלסטינים. לדבריהם, תושבי הכפר א-טירה, הנמצא מול בית חורון, מגיעים לתחנת האוטובוס שעל הכביש, המשמשת את תושבי בית חורון לנסיעות למודיעין ולירושלים. "אין שום סינון, שום מחסום למי שמגיע מהכפר", זועמת תושבת היישוב דליה מימון. "הם עולים על האוטובוס עם הילדים שלנו שנוסעים לבית הספר. הבן שלי נתקל כבר שלוש פעמים באמירות גסות מצידם כלפי הילדים".

גוטמן ומזכירות היישוב כבר מיואשים. "העלנו את זה מול חברת האוטובוסים אבל בינתיים בלי שום תוצאות. כל מה שאנחנו מבקשים הוא שהאוטובוס ייסע עוד כמה דקות וייכנס לקדמת היישוב, שם הילדים שלנו יוכלו לרדת בביטחה".

החיילים במחסום

שמירת הביטחון או בזבוז זמן?
סגירתו של כביש 443 לתנועת פלסטינים בשנת 2002 הייתה הרסנית לגבי יכולתם לנסוע מכפר לכפר או להגיע לרמאללה, שם הם יכולים לקבל שירותים רפואיים ומסחריים. בהיעדר כביש 443 נותר לפלסטינים נתיב נסיעה אחד, שהוא כביש ארוך העובר דרך כל הכפרים באזור לפני שהוא מתחבר לכביש רמאללה. בזמנו היה הכביש בתנאים ירודים מאוד, והדרך בין הכפרים נמשכה זמן רב.

עם החלטת הצבא לסגור את הכביש בפני פלסטינים החלו בישראל לסלול כבישים חלופיים שיחברו את הכפרים באזור לרמאללה. הכבישים התקבלו כיוזמה מבורכת, אך גם נחשדו על ידי ארגוני זכויות אדם כפעולה שמטרתה לאפשר את המשך איסור הנסיעה של הפלסטינים על 443. על הישראלים, אגב, חל איסור לנסוע בכבישים שנסללו לפלסטינים.

אחד המחסומים נמצא ליד בית אור אל-פוקע. המחסום מאפשר עלייה בלבד לכביש. מכוניות רבות נוסעות מעברו השני של המחסום, אך אף לא לאחת מהן אין כוונה לעבור לכביש 443. את המחסום מאיישים חיילים בסדיר מאחת היחידות המובחרות של צה"ל.

המחסום פתוח ומאוייש 24 שעות ביממה. אחד הקצינים במקום איתו שוחחנו מספר שאמנם נתפסו בעבר סכינים וחפצים מסוכנים אחרים אצל פלסטינים שניסו לעבור במחסום, אבל הוא סבור שהפעילות שלהם על הכביש היא לשם הפגנת נוכחות. "חלק גדול מהנוכחות שלנו פה היא כדי להשרות ביט