צילום: באדיבות עיריית מודיעין כל המציל: כל היה מתוקתק כאילו היה מדובר בהכנות למבצע צבאי של טובי לוחמינו: ההודעות שרצו בפייסבוק, הכנת עלוני הסברה, הפצת מיילים בתפוצה רחבה, שליחת מסרונים ויצירת קשר עם מד"א. לכולם היה ברור: קריטי שהיוזמה תגיע לכמה שיותר אנשים. ואולי זה לא היה כל כך רחוק ממבצע צבאי - כי הרי לא נוטשים בשטח חבר הזקוק לעזרה, בטח אם חייו תלויים בכך.

תוצאות המאמץ ניכרו בצהרי יום שישי שעבר, בבית ספר "ניצנים" במודיעין. תור ארוך של תושבים, מבוגרים יותר ופחות, השתרך מול אחד החדרים. ההורים ביניהם ויתרו על הסידורים האחרונים לפני כניסת השבת. גם חיילים היו שם, אפילו שזה בא על חשבון חופשת השבת שלהם. אבל כל זה לא ממש הטריד אותם. כולם רצו רק דבר אחד: לעזור בהצלת חייו של דרור פולקמר (18), שנאבק במחלת הסרטן ונדרש לתרומת דם דחופה.


מבצע התרמת הדם למען דרור. מעשה אצילי. צילום: באדיבות העירייה

"הגעתי בשעה 12:00 וחיכיתי שלוש שעות כדי לתרום דם", מספר חברו של דרור, אלון זיסמן. "הרבה באו עם חולצות בית הספר. הרבה חברים שלנו, שכבר התגייסו, הגיעו וישבו שם כל הבוקר. היו גם הרבה אנשים שאנחנו לא מכירים".
מה הרגשת?
"זה היה מאוד מרגש. נתן לנו גאווה ואופטימיות שעדיין יש אנשים טובים בעולם".

"הודיעו לנו בפייסבוק שיש התרמה למען דרור וכולם הגיעו", מוסיף חבר אחר. "ב־12:00 כבר היה תור ענק. ראיתי את כל החברים מהשכבה".
למה הגיעו גם כאלה שלא היו חברים קרובים של דרור?
"כולם רק רצו לתרום ולעזור לו. חיכינו בסבלנות ובינתיים דיברנו על דרור, על הצבא ועל החיים שלנו. רוב החבר'ה אצלנו הולכים לקרבי והיו לנו המון חוויות. חיכיתי שעה וחצי עד שאפשרו לי לתרום. לא היה איכפת לי לחכות. גם כי רציתי לעזור לדרור וגם כי היה נחמד. פגשתי את כל החברים שלי".

"הכנו עלונים שמספרים על דרור ועל המחלה שלו", מספר אחד החברים. "העברנו קשר מהיר בין כולם ובדקנו שמי שצריך יודע על התוכניות ומתכוון להגיע".

שנתיים חלפו מאז התגלה סרטן בלוטת הלימפה בגופו של דרור. במהלך השנים האלה עבר דרור הקרנות קשות, סבבי כימותרפיה אגרסיבית וטיפולים מתישים להצלת חייו. השבוע, כשהגיע רגע האמת במאבק שלו, השתלת מוח עצם שעשויה להציל את חייו, התברר שהוא אינו לבד במערכה. שמאחוריו נמצאים עשרות חברים טובים שגדלו איתו ואוהבים אותו.

"כשקיבלנו את הבשורה הקשה על הסרטן דרור בעיקר הצטער על כך שלא יגייסו אותו לצה"ל", מספרת אמו, דבורה. "היה לו מסלול ברור מראש וההבנה שעכשיו המסלול הזה משתנה, הקשתה עליו במיוחד".

ביום ראשון עבר דרור השתלת מוח עצם עצמית. לשם כך התבקשו הוריו לגייס 30 מנות דם. אמו של דרור פנתה לבית הספר עירוני א', בו למד דרור עד לאחרונה, וביקשה עזרה. מנהל בית הספר, ד"ר שלומי דביר, יחד עם חברי מועצת הנוער וחבריו לשכבה של דרור התגייסו מיד לעזור. התוצאה כאמור הייתה התרמת דם המונית, שנמשכה שעות ארוכות בשל עשרות האנשים שביקשו לעזור לדרור, חלקם כלל לא מכירים אותו.

"זה היה מחזה מרגש מאוד", מספרת מנהלת "ניצנים", אורלי אבידן. "המקום היה מפוצץ. עד לשעה 15:00 חיכו הורים ותלמידים בשקט מופתי".

על אף שנדרשו 30 מנות בלבד להצלת חייו של דרור, גוייסו במהלך יום ההתרמה 103 מנות דם. בימים הקרובים נדע אם השתלת מוח העצם שעבר דרור הצליחה.

"דרור לא רוצה להתפרסם בדרך הזו", אומרת אמו. "הוא לא רוצה שיכתבו על המחלה שלו אלא על הדברים הטובים והשמחים שהוא עושה. על הספורט, על העשייה. על כך שהוא ממשיך להתעמל, לצאת ולחיות למרות המחלה. ובכל זאת כך יצא. החלטנו לספר את הסיפור שלנו כדי להגדיל את המודעות ולקרוא לציבור שלא להזניח גושים שמתגלים פתאום. לבדוק. להציל את עצמכם. גילוי בזמן יכול להציל חיים".

דרור נמצא עכשיו בטיפולים. הוא בוודאי שמע על ההתגייסות ההמונית למענו. איך הוא הגיב?
"הוא נבוך מכל הסיפור. הוא לא תיאר לעצמו שזה יהיה עד כדי כך. מבחינה נפשית, הוא התעודד מאוד וכך גם אנחנו. התרגשנו מאוד מההיענות הגבוהה. שמחנו לגלות שיש כל כך הרבה אנשים טובים. זה חימם לנו את הלב ונתן לנו חמצן נוסף להמשך המאבק".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות מודיעין".