"הזכות להיות מוגן" | המחשה: אילן שכטר

ילדים רבים ברחבי הארץ שהוצאו מבתיהם בגלל מצבי סיכון וחירום זקוקים למשפחות אומנה. ארגון א.ד.נ.מ. הפועל בין היתר במודיעין וביישובי הסביבה מנסה לגייס בימים אלה משפחות חדשות שיפתחו את ביתן לילדים.

הארגון פועל כ־30 שנה ומספק שירותים בתחום הטיפול, השיקום והקידום של ילדים ובני נוער בסיכון ואוכלוסיות עם מוגבלויות.

"שמנו לעצמנו למטרה להרחיב את מעגל משפחות האומנה שישמשו בית חם ומטפח לילדים ונוער הזקוקים לכך, ולהעניק להם הזדמנות שווה לילדות בריאה, שמחה ויציבה", אומרים בארגון. "אנו מעניקים שירותים לכלל הילדים הזקוקים לסיוע, מלידה ועד גיל 18, או 21 בחינוך המיוחד, מכל קצוות האוכלוסייה, המגזרים והדתות, לרבות ילדים עם צרכים מיוחדים. הארגון פועל בשיתוף ובפיקוח משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד החינוך".

"בית חם"

ג' היא אם אומנה המתגוררת באחד מיישובי הסביבה. לה ולבעלה יש ארבעה ילדים ביולוגיים. שלושה מילדיהם כבר עזבו את הבית, חוץ מהבת הקטנה בת ה־15. את נ', כיום בת שלוש הם קיבלו אל ביתם כשהיתה רק בת חצי שנה.

למה החלטתם להפוך למשפחת אומנה?

"מתוך הרצון לתת לילד בסיכון בית חם וסביבה תומכת ולהגן עליו, לתת לו אהבה. הילדים קצת גדלו והתפנינו למשימה הזאת. רצינו לתת לעוד ילד הזדמנות".

ידעתם לפני כן מה זאת אומנה?

"הבנו את הרעיון של מה זה להיות משפחת אומנה, אבל לא הבנו את עוצמת התחושות עד שזה לא קרה. היו לי חששות איך היא תהיה, איך היא תגיב. דברים בסיסיים כמו איך היא תישן, האם היא תצליח להירדם".

אתם בקשר עם ההורה הביולוגי?

"בזמן שאנחנו משמשים אומנה לילדה, האמא יכולה להרשות לעצמה שיקום בעזרת הרווחה ולקבל את מה שהיא צריכה. אני מאחלת לאם הביולוגית להשתקם, אבל הפרידה שלנו תהיה מאוד קשה. רק המחשבה על זה קשה, זה כאילו להיפרד מהילד שלך. אי  אפשר שלא להיקשר. למרות שידענו מראש שזה סידור זמני לילדה שחוותה הזנחה.

כיום זה מרגיש שהקשר תלוי באם. היא לא בשלה רגשית לקבל את הילדה, נעדרת לתקופות מסוימות, לא נוכחת, אבל יש התקדמות. יש חשש אם אמא שלה תסכים שנמשיך את הקשר, ובטח זה אף פעם לא יהיה אותו הדבר. הלב נקרע לשניים. היא לא תישן במיטה פה, אני לא אקבל אותה מהגן. יש מצפון קשה ביחד עם זה, מצד אחד, אני מרגישה שלקחנו לאמא את הילדה שלה כי אנחנו מאמינים שהמקום של כל ילד הוא עם ההורים שלו, אבל לכל ילד יש את הזכות להיות מוגן, ולכן אמרתי שאני לוקחת את הילדה באופן זמני עד שההורים ישתקמו ויוכלו לתת את התנאים הפיזיים והרגשיים. ביום שנועה הגיעה לביתנו, עטפנו אותה באהבה והיא בכתה. אני מאמינה שהיא הרגישה את השינוי והפרידה".

"עוזרים לאמא"

ג' מדגישה שהליווי שהיא ומשפחתה מקבלים מארגון א.ד.נ.מ ומשרד הרווחה חשוב מאוד. "מצד אחד, יש פיקוח, ומצד שני, יש תנאים סוציאליים שאנחנו מקבלים", היא מסבירה. "יש לנו עובדת סוציאלית מקסימה שאני מתייעצת איתה. אני שמחה על הליווי, יש עם מי להתייעץ גם כשיש בעיות".

מהם האתגרים שאתם מתמודדים איתם?

"יש את ההמתנה של הילדה בין מפגש למפגש עם אמא שלה. אני לא מכינה אותה כמה ימים מראש אלא באותו היום, כדי שלא לגרום לציפייה, וגם שלא תתאכזב אם זה לא יקרה, כי היו תקופות שאמא שלה לא היתה מגיעה. היא היתה נעלמת ובתקופות האלה היא שואלת מתי אמא תבוא. זה קשה להיות מולה, שובר את הלב. למשל במסיבת סיום בגן, אמא שלה הגיעה והיה ריקוד שצריך לרקוד עם אמא. היא הסתכלה עליי ואני עליה, כאילו ביקשה את ההסכמה שלי. הן רקדו ביחד וירדו לי דמעות כי היא ידעה בדיוק לאן ללכת, דמעות מהתרגשות. אחרי הריקוד היא באה לשאול אותי אם עכשיו אני כועסת וחיבקתי אותה חזק".

היא קוראת לכם אמא ואבא?

"היא היתה קוראת לנו אמא ואבא ועכשיו אנחנו מסבירים לה שיש לה אמא ואיך קוראים לאמא ושאנחנו עוזרים לאמא שלה לגדל אותה ביחד. אנחנו מסבירים לה שאנחנו לא ההורים הביולוגיים שלה ושאנחנו לא הבאנו אותה לעולם, אבל אנחנו אוהבים אותה אהבה מלאה. ביום המשפחה למשל היא שאלה למה לי אין אבא? עד היום היא קוראת לבעלי אבא כי אין לה דמות אבהית נוספת".

איך הקשר עם האחים האומנים?

"רוב הילדים שלי מחוץ לבית, אבל יש קשר של פינוק ואהבה גדולה שהם לא מפסיקים להרעיף עליה. הפרידה בין הילדה שלי בת ה־15 לבין נועה תהיה הקושי הכי גדול. לא יהיו יותר את המשחקים ואת ההשתוללויות ביחד. האומנה נותנת לנו כמשפחה ערכים של נתינה ואהבה ללא גבולות שאי-אפשר ללמוד בשום מקום".

משפחות המעוניינות לקבל עוד פרטים על תהליך האומנה מוזמנות לפנות לא.ד.נ.מ במספר טלפון: 4561*.